פסק-דין בתיק עע"ם 7373/10

השופט צ' זילברטל:

לפנינו ערעור (עע"ם 7373/10) ובקשת רשות ערעור (בר"ם 1308/11) על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ר' רונן), שניתנה ביום 5.9.2010 בת"מ 114/08.

עניינו של הערעור בבקשת המערער בעע"ם 7373/10 (הוא המשיב בבר"ם 1308/11), גמלאי צה"ל (להלן: המערער), לבטל את החלק בהחלטת בית משפט קמא שבו נדחתה בקשתו לאשר כתביעה ייצוגית את תביעתו להשבת פרמיות ביטוח חיים שנגבו ממנו שלא כדין, לטענתו. מנגד, הגישה המבקשת בבר"ם 1308/11 (היא המשיבה בעע"ם 7373/10) (להלן: המשיבה) בקשת רשות ערעור על חלק אחר באותה החלטה. המשיבה מבקשת רשות לערער על קבלת בקשת המערער לאשר כתביעה ייצוגית את תביעתו להשבת פרמיות ביטוח תאונות אישיות שנגבו ממנו שלא כדין כטענתו.

המערער שירת כאיש קבע בצה"ל עד יום 1.10.1992, ומאז שחרורו משולמת לו גמלה חודשית מן המשיבה. מגמלת המערער, כמו גם מהגמלאות המשולמות לכלל גמלאי צה"ל, נוכה מדי חודש סכום כפרמיה בגין ביטוח חיים וסכום נוסף כפרמיה בגין ביטוח תאונות אישיות. סכומים אלו מועברים על-ידי המשיבה לחברת "חבר משרתי הקבע והגמלאים בע"מ" (להלן: חבר). חבר מעבירה את הכספים לחברות הביטוח עימן התקשרה, עבור הגמלאים, בהסכמי ביטוח חיים וביטוח תאונות אישיות קבוצתיים.

ביום 29.4.2008 הגיש המערער בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיבה, בה ביקש לייצג את גמלאי שירות הקבע של צה"ל (להלן: הגמלאים או העמיתים). הוא טען כי הביטוחים נעשו ללא הסכמת הגמלאים, לרבות המערער. על כן, תבע שיושבו לו כל הכספים שנגבו ממנו לטובת ביטוחים אלו בשנתיים שקדמו למועד הגשת התביעה (בהתאם למגבלה שבסעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק)); וכן כי תוכר זכאותם של יתר הגמלאים לדרוש החזר דומה. יצוין, כי בין המערער לבין המשיבה התנהל דיאלוג מתמשך בנוגע לשני הביטוחים, ובשנת 2007 קיבל המערער החזר, חלקי לטענתו, של פרמיות ששילם.

           המערער ביסס את בקשתו לאישור התביעה כייצוגית על כך שהתביעה באה בגדר פריט 11 של התוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" (להלן: פריט 11). המשיבה חלקה על כך, והגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה שהתביעה אינה מתאימה לחלופה שבפריט 11.

בית משפט קמא דן תחילה בבקשה לסילוק על הסף (השופטת ר' רונן בבש"א 31171/08, החלטה מיום 23.12.2008), וקבע כי לפי הפסיקה, סעד של סילוק על הסף יינתן רק במקרים חריגים וקיצוניים בהם נעלה מספק כי בידי התובע לא מצויה עילת תביעה, והמקרה הנדון אינו נמנה עליהם. בית המשפט בחן האם התשלום הנדון עולה בקנה אחד עם המונח "תשלום חובה אחר" שבפריט 11. לשיטתו, המבחן העיקרי בשאלה זו הוא, האם הרשות מטילה את התשלום מכוח סמכותה בדין. בעניין הנדון, קבע בית המשפט, כי התשובה לכך היא בחיוב, על בסיס מכתב שנשלח למערער ביום 19.10.2006 על-ידי רע"ן שכר הקבע והגמלאות בצה"ל, בו נכתב כי הבסיס החוקי לניכויים מצוי בפקודות מטכ"ל 36.0204 ו-36.0209 (להלן: המכתב). בית המשפט למד מכך שלשיטת המשיבה מדובר בתשלום חובה כהגדרתו בפריט 11, שכן נמצא בדין מקור סמכות שמכוחו היא פעלה. בית המשפט סבר, כי עמדת המערער, שלטענה זו אין בסיס חוקי כיוון שפקודות מטכ"ל כלל אינן חלות על גמלאי צה"ל, אינה משנה ממסקנה זו. בנוסף נקבע, כי טענות המשיבה לפיהן תוכן המכתב שגוי ומקורו בטעות, צריכות להתברר בהמשך ההליך. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי אין מקום לסלק את הבקשה על הסף.

           יצוין, כי במסגרת הדיון בשאלה האם מדובר ב"תשלום חובה", העיר בית המשפט, למעלה מן הצורך, כי לעמדתו: "'תשלום חובה אחר', עשוי להיות גם תשלום של 'מחיר' הנגבה על ידי הרשות עבור מצרך או שירות שהיא מספקת כמונופול" (החלטה בבקשה לסילוק על הסף, פסקה 13), כיוון שמרחב הבחירה של האזרח, אם לקבל את השירות או המוצר אם לאו, מצומצם ביותר.

ביום 5.9.2010 הכריע בית משפט קמא בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. בית המשפט הבחין בין שני סוגי הביטוחים בנימוק שתנאי ונסיבות ההצטרפות לכל אחד מהם היו שונים. לגבי ביטוח החיים, נקבע כי ניתנה הסכמה פוזיטיבית של המבוטחים לכך שיגבו מהם פרמיות, כנדרש, ושאין אפשרות סבירה שיוכח אחרת בהמשך המשפט. מסקנה זו ביסס בית המשפט על כך שהמערער, כמו יתר הגמלאים, חתם על טופס בו קבע מי יהיו מוטביו למקרה שילך לעולמו. לטעמו של בית המשפט, מדובר בפעולה אקטיבית של קיבול, המהווה חלק מהשתכללות החוזה בהתאם להוראת סעיף 6(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). מעבר לכך, למבוטחים נשלחו איגרות ותלושי שכר בהם צוין כי ניתן לבטל את ביטוח החיים בכל עת.

           גם לגבי ביטוח התאונות האישיות בחן בית המשפט את שאלת קיומה של הסכמה פוזיטיבית מצד המבוטחים. בית המשפט דחה את טענת המדינה לפיה יצאה ידי חובתה עת העביר "צוות", ארגון גמלאי צה"ל (להלן: צוות), חוזר לגמלאים בו נאמר כי על מי שאינו מעוניין בביטוח תאונות אישיות להודיע בתוך 60 יום שהוא מבקש שההסדר לא יחול עליו. אין לראות בהיעדר התגובה מצד מי מהגמלאים משום קיבול (סעיף 6(ב) לחוק החוזים).

           משקבע שכך הם פני הדברים, החליט בית משפט קמא לדחות את בקשת המערער לאישור התביעה בעניין ביטוח החיים כתובענה ייצוגית, ולאשר את התביעה בעניין ביטוח התאונות האישיות כתובענה ייצוגית.

           במסגרת נימוקיו, קבע בית המשפט שהעובדה שהגבייה נעשתה לטובת צד שלישי (הכספים הועברו מצה"ל ישירות לחבר), אינה שוללת את חובת ההשבה של המדינה, היה וזו קיימת. זאת, כיוון שחובת ההשבה מבוססת על כך שגביית הכספים נעשתה שלא כדין, ולא על עצם השימוש בכספים.

           בית המשפט אף דחה את טענת המדינה, לפיה לא חל בעניין הנדון פריט 11, בהתבסס על הנימוקים שנכללו בהחלטתו בבקשה לסילוק על הסף, כמפורט לעיל, על אף שאיש מהצדדים לא אחז בטענה כי מקור הסמכות לגביית הכספים הוא בפקודות מטכ"ל. לטענה זו, שעיקרו של פסק הדין דנן יוקדש לה, התייחס בית משפט קמא במילים ספורות תוך הפנייה לדבריו בהחלטה בבקשה לסילוק על הסף ותוך העמדת המשיבה בחזקת מי שאינה יכולה להשתחרר מהאמור בעניין זה במכתב שהפנה לפקודות מטכ"ל. כמו כן, נקבע כי למערער עומדת עילת תביעה אישית כיוון שהמדינה לא סתרה את טענתו כי לא הושבו לו הפרמיות ששילם לביטוח תאונות אישיות החל מאפריל 2006 ועד מרץ 2008. מעבר לכך, אפילו לא היתה למערער עילה אישית, הרי שהיה מקום לבחון אפשרות להחליפו בתובע אחר, בעל עילה שכזו.

טענות הצדדים

לשני הצדדים טענות רבות, הנוגעות להיבטים שונים של המקרה שלפנינו, תוך הדגשת שלושה ראשי פרקים: הראשון נוגע לשאלת קיומה או העדרה של הסכמה מצד הגמלאים לניכוי פרמיות הביטוח לסוגיהן; השני, משמעויות קבלת התביעה הייצוגית לעניין המשך הביטוחים ורווחת הגמלאי; והשלישי, מידת התאמת המקרה הנדון להגדרה שבפריט 11. השאלה שתהיה במוקד הדיון שבפסק דין זה היא השאלה השלישית, האם המקרה שלפנינו נכלל בגדר ההוראה שבפריט 11, ולפיכך אזכיר רק בקיצור את יתר טענות הצדדים, למען שלמות התמונה.

טענות המערער (בערעור שהגיש, ובתגובתו לבקשת רשות הערעור של המשיבה)

כאמור, המערער מבקש לבטל חלקית את החלטת בית משפט קמא, ולאשר גם את תביעתו להשבת פרמיות ביטוח חיים כייצוגית. לטענתו, גביית הכספים ממנו נעשתה, כמו מיתר גמלאי צה"ל בעשרות השנים האחרונות, שלא כדין וללא הסכמה.

למערער שורה ארוכה של טענות על כך שלמעשה לא היתה הסכמה מצד הגמלאים לניכוי פרמיות ביטוח החיים. בין היתר, טוען המערער כי היעדר ההסכמה זועק מתוך המסכת המפרכת שנאלץ לעבור עד שהצליח לעצור את הניכויים ולקבל החזר חלקי. לגרסתו, הוא פנה בנושא לצוות עוד בשנים 2001-2000 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2001-2000 end_of_the_skype_highlighting, בבירורים שונים לגבי טיב הניכויים, בלא שזכה לתגובה כלשהי. בשנת 2006 חידש את פניותיו, הפעם לנציג צה"ל בחבר, אז נטען בפניו על ידי ראש ענף שכר הקבע והגמלאות בצה"ל, כי הבסיס החוקי לגביית התשלומים הוא פקודות מטכ"ל (טענה שהמשיבה חזרה ממנה בינתיים, ומוסכם על הצדדים שאינה נכונה). ב-23.11.2006 פנה המערער למשיבה ולחבר ודרש את הפסקת הניכויים, ורק ביום 28.8.2007 הסכימה לכך חבר, "לפנים משורת הדין". או אז קיבל המערער החזר חלקי והניכויים הופסקו, אולם כעבור חודש חודשו. המערער המשיך במאמציו להפסקת הניכויים, ולא זכה למענה ענייני, ולאחר שביום 2.4.2008 נמסר לו כי המשיבה רואה עצמה פטורה מלהמשיך לעסוק בעניינו, למרות שלא הושב לו כל כספו ולא קיבל מענה מספק לחלק מטענותיו, החליט להגיש תביעה.

           לטעמו של המערער, מסכת עניינים זו מבהירה גם כי המשיבה עצמה ראתה בתשלומים כתשלומי חובה. בתחילה סברה המשיבה כי כלל לא ניתן להפסיק את גביית התשלומים, ואף התנתה את החברות בחבר בהמשך ביצוע תשלומים אלו. גם לאחר מכן, כשכבר עלה בידו של המערער לקבל החזר חלקי, טענה המשיבה כי הדבר נעשה "לפנים משורת הדין". המערער מציין גם כי כיוון שההחזר היה חלקי בלבד, הרי שלא נכונה טענת המשיבה לפיה אין לו עילת תביעה אישית.